החן של מחסן גינה
בקיבוץ אחד במרכז הארץ, לא נציין את שמו או
את חוף הים שלו, נעים לשוטט בין בתי הקיבוץ הצנועים,
במרחבי
הדשא והגבעות שמסביב. נעים גם לשוטט שם בשבילים בין
מחסן גינה אחד למשנהו. איכשהו מחסן גינה בקיבוץ
מרגיש פסטורלי לא פחות מהצרכנייה הנוסטלגית הפשוטה, משבילי הדשא ומהבתים
הצנועים. כמעט לכל בית קיבוץ יש פיסת דשא לא רשמית, עוד מימי השיתוף, ועליה מחסן גינה אחד, ולפעמים לידו מארח לו לחברה מחסן גינה שני, כי גם בקיבוץ יש הרבה
מה לאחסן. בימים אלו הקיבוץ שעבר הפרטה עובר הרחבה ועל כל פיסת דשא
מתוכננת פיסת נדל"ן. אותו מחסן גינה הולך ומתקרב לכל בית, כדי לפנות מקום לבנייה והחן של אותו מחסן גינה הופך לנדל"ן.
לאחסן את הנוסטלגיה במחסן גינה
באיזור הקרוב יותר לים בתיי ההרחבה כבר פחות צנועים, פשוטים ונוסטלגיים וכלל לא בטוח שהם יכללו מחסן גינה חינני, כי הכל שם מבטון, כנראה שאפילו הדשא. כנראה שאפילו אותו מחסן גינה יופרט, והשיתופיות היחידה
שתישאר היא ברווחים של יזמני הנדל"ן. אולי ישאר משהו מרוח הקיבוץ שניתן יהיה לאחסן הרחק מההרחבה, בתוך אותו מחסן גינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה