בנו במו ידיהם ובמו המברגה.
חברים טובים שגרים בכפר, החליטו לעבור לעיר. הם בנו בית בכפר, בידיהם מברגה והרבה
רצון טוב, ובנו מדפים מעצים שמצאו, הרכיבו חלונות, ציירו על הקירות, ובנו במו ידיהם בית קסום. טוב, במו ידיהם, ובמו אותה מברגה. בגינה הם ואותה מברגה הבריגו מיטת אפיריון, ואותה מברגה
המשיכה לעבוד ביחד איתם גם על גדר, שער ופנסים סיניים שהביאו
מטיול במזרח. כעת הם החליטו להמשיך לטייל, הישר אל עיר גדולה
בבית שותפים שיתופי. שם כבר יש מברגה או שתיים, אבל גם אותה מברגה
שלהם תצטרף.
מברגה ניידת
כל כך הרבה דברים הם בנו, כל כך הרבה דברים הם
הרכיבו, אספו, יצרו, ליטשו, קישטו. בית הכפר שלהם עמוס ביופי, באביזרים, בציוד, ברהיטים, בחיים. אז אותה מברגה
תעבור איתם, אבל לאחר שהחליטו בהחלטה אמיצה לעזוב את בית החלומות
הכפרי שבנו, ולעבור לקהילת החלומות שנבנתה, הם החליטו בהחלטה
אמיצה נוספת, להשאיר מאחור את כל חפציהם, ולעבור למחוז חפצם
נקיים מחפצים ומעומס של ציוד. כעת הם רק יצטרכו למצוא דרך
להבריג או לשחרר את הגעגועים לכפר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה