כסא, לשבת בתלם

עמוד דום, עמוד נוח, שב על הכסא

כסא זה עניין נוח למדי. אנחנו מגיעים לעבודה, לאירוע חברתי או לארוחה, ומתיישבים לנו בנחת על כסא פנוי. אך מה קורה כאשר מישהו או מישהי בוחרים שלא להתיישב על אותו כסא שמוצע להם, מה קורה כאשר יש כאלה שמעדיפים פשוט לעמוד, להישאר בתנועה או להתיישב על הריצפה? במקרים כאלה, של סרבנות כסא, אנחנו מבינים עד כמה מצופה מאיתנו ומוכתב לנו מראש באופן כמעט דורשני על פי כל הנהלים החברתיים, לשבת. כמו להסתדר בשלשות במסדר צבאי בפקודה, כמו להיכנס אל חדרו של הבוס או הבוסית ולקבל דרישה ברורה ומלחיצה להתיישב לשיחה, כך למעשה מצופה מכולנו לשבת על אותו כסא כמעט בכל אינטראקציה חברתית או משפחתית.

מצוות הישיבה על הכסא

כאשר נבחר שלא לקיים את מצוות הישיבה החברתית על אותו כסא שלנו, הסביבה שלנו, שהיא לרוב סביבה יושבת, תתחיל להילחץ. להילחץ בישיבה, כמובן. הלחץ יעמוד, אולי אפילו יעמוד על הכסא, על נקודות שיורגשו כמרדנות מול אירוח ראוי שמייצר אווירה נינוחה, כזו שיושבת ונשארת. קשה לעמוד בלחץ ולא להתיישב על כסא זה או אחר, אל מול התחושה הכללית שאין אנחנו יושבים בתלם.