הכבל שמחזיק אותנו קשורים
בזמן האחרון יוצא לי פחות להתנייד במכונית.
לא היתה
לי החלטה רשמית בעניין, אבל שמחתי למצוא דרכים אחרות
להתנייד, כמו הליכות נעימות ברגל, כאלה שנותנות זמן
למחשבות, כמו רכיבה בריאה ואקולוגית על אופניים, וכמו אוטובוסים, למרות שהחדשים שבהם כבר לא
מחזירים עודף מזומן לנטולי הכרטיס שבינינו. יש שעות שאין בהן
ברירה אלא להשתמש באוטו וכך גם מקומות ואזורים שפחות ידידותיים למשתמשיי התחבורה
הציבורית, אבל בכל זאת הצלחתי להשתחרר מהכבלים שתלויים בדלק
ובביטוח הרכב היקר. תחושת העצמאות דווקא גדלה, חשבון הדלק פחת פי
שלוש, אבל נותר עוד עניין לשים לב אליו, עוד כבל
שמחזיק אותנו קשורים למכונית.
להתחבר לכבל הפנימי שלנו
כאשר אין אנו נוסעים ברכב באופן יומיומי, אם נרצה להימנע
מהצורך להיגרר עם כבל של שירותי ההצלה, או לבדוק שאותו כבל התנעה נמצא לנו בתא המטען, עדיין צריך לזכור להתניע כל
יומיים שלושה את הרכב, ואולי גם לעשות סיבוב קטן, על מנת שהמנוע והמצבר יזכרו איך נוסעים, ושאנחנו לא נצטרך
לדאוג אם חיברנו את הנייד שלנו אל כבל מתאים להטענה, כדי שנוכל בכל עת
להזעיק את שירותי הגרירה, אחרי שמצאנו את מספר הטלפון שלהם
דרך המחשב המחובר לו באותו כבל המתאים לאינטרנט שלשמחתנו כמעט תמיד מתניע, לפעמים אפילו בלי צורך עם כבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה