לא לתת לדבר להישכח במטבח
אתם יושבים וכותבים עבודה או בדיוק רואים פרק בסדרת מתח מותחת
במיוחד, אתם על סף פריצת דרך או פשוט שקועים בעניין. אתם מנשנשים כמה עוגיות שיצאו טריות מהתנור, והן טעימות למרות
שנשרפו קצת בקצוות. אתם פותחים בפסקה חדשה, או צופים במעללים
מפתיעים, ותוהים למה העוגיות מרגישות קצת יותר שרופות והריח השרוף
קצת יותר בולט לאף מאשר רגע קודם בו הן היו בתנור של אותו מטבח. המשימה שלפניכם בוערת יותר מהריח השרוף ואתם שקועים בה לחלוטין, מניחים בצד את הריח לעוד כמה דקות, עוד כמה ניחוחות, ועוד כמה תהיות, עד שאתם מבינים שהריח מגיע מאותו מטבח ולא מן העוגיות שיצאו ממנו ביחד אתכם. אתם עוד עם עין אחת
לכיוון המסך, עוד מילה ועוד שורה, אבל בסופו של דבר אתם
קמים ומגיעים אל אותו מטבח רק כדי להיזכר ששכחתם שם עוד סיר על האש, למרות שאת העוגיות זכרתם להוציא בזמן.
מה שקורה במטבח נשאר במטבח
אותו מטבח חד משמעי, ולמרות שאתם מכבים את
האש ושופכים מים קרים לסיר, הריח השרוף ממלא את אותו מטבח
ולמעשה גם את יתר הבית. החלון של אותו מטבח נפתח ,ואתם חוזרים אל המסך ואל העוגיות, אבל הכל כבר בריח
שרוף ובתחושות אשמה על ששכחתם את האש ומזל שרק הסיר נשרף, והמתח ממשיך כבר רק
על המסך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה